ה׳ שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך.
איתמר היה אדם ממש אבל ממש זהב.
לא יצא לי לפגוש אנשים כמוהו, הוא תמיד עמד על שלו גם בצבא והצבא הוא לא מקום לעמוד על שלך, אבל הוא היה בשלו .
טען שהרבנו היא ערך עליון ולא וויתר.
הרי בצבא רואים ברבנות סתם עוד גוף לא חשוב והוא בחצי שנה שהוא היה שם, דאג שאנשים יבינו שהרבנו היא ה״גוף״.
הוא הכניסה בי את הרוח של ״רבנות זו איכות״ כי אנחנו לא סתם.
הוא היה החייל היחיד מעשרות שהכרתי ברבנות שהייתה לו חברותא עם מפקד הבסיס, הוא לא וויתר לו אפילו יום אחד, דאג בכל מצב גיזרה חמה, קרה לא מעניין ״יש לנו שיעור אל תשכח״.
הוא לא הסכים שידברו למישו מהרבנות בזילזול הוא עמד על זה.
בכל יום הוא היה עובר אצלי במטבח נותן לי רוח צחוק ומוטיבציה וממשיך לעיסוקיו.

הייתי מתבאס בימים שלא הגיע זה לא היה אותו דבר.

מאיתמר הבנתי מה היא אהבת המשפחה , כמה הוא אהב את הילדים שלו ואת אישתו ממש אהבת אמת, הוא אפילו אמר לי פעם שלמדנו על בני ישראל במצרים, ״העונש הכי קשה שאפשר לתת לגבר זה לא לישון עם אישתו״ איזה משפט עם עוצמה. המון דברים למדתי מהמלאך בשר ודם הזה. אני פשוט מתגעגע אליו.

אחשלי יקר תשמור עלינו מלמעלה.

מתגעגע אליך איש יקר.