בבחירות האחרונות היה לו מאוד חשוב שכל מי שיכל מבחורי הישיבה יממש את זכות הההצבעה שלו. היה בחור אחד שהיה קצת אדיש לעניין והחליט שהוא לא נוסע הביתה להצביע כי הוא לא רצה להתבטל מהלימוד שלו. אחרי שהנסיונות של איתמר לשכנע אותו לנסוע העלו חרס, איתמר לקח אותו והסיע אותו עד ביתו וחזור – מרחק של שעה נסיעה – רק כדי שיצביע.

במשך שנתיים למדתי לצדו של איתמר במכללת מורשת יעקב. הרשים אותי איך שהוא הצליח להקדיש לזה בדיוק את הכוחות הנדרשים ולא קורטוב יותר. מצד אחד הוא כיבד את הלימודים שם ואת המרצים, והוא אף הוכיח אותי על כך כשחשב שאני מזלזל בקורס מסויים. מצד שני היה נראה שהוא מצליח לעשות את כל מה שנדרש בשביל הלימודים בקלילות כזאת, בלי להקדיש לכך כוחות מיותרים. בפעמים שלמדתי ונסעתי איתו יחד למבחנים, תמיד הוא השרה אווירה של חברה שיושבים ועושים צחוקים, לא של מי שיושב ולומד למבחן. יכול להיות שזה נבע בעיקר מזה שהוא היה מאוד מכוון מטרה ואת עיקר כוחותיו וזמנו שמר בשביל להשקיע במקומות אחרים שהיו יותר חשובים לו. ויכול להיות שזה גם חלק מאישיותו באופן כללי, שהשרה אווירה קלילה על הדברים שעשה, גם אם ביצע אותם ברצינות. "גרם לזה להראות קל".

יוני היימן
למדתי לצידו בישיבה ובמכללת מורשת יעקב.